פסק-דין בתיק ע"פ 35726-08-11

            אשר קולה, שופט - אב"ד

1.         בית המשפט קמא זיכה את המשיב מעבירה של פגיעה בגן לאומי - עבירה בניגוד לסעיפים 30(ד) ו- 57(א) לחוק הגנים הלאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח - 1998.

            על זיכוי זה מערערת עתה בפנינו, המדינה.

2.         על פי כתב האישום ביום 25/06/06 או, בסמוך לכך במקרקעין הנמצאים בתחומי גן לאומי ציפורי - ריש לקיש (להלן: " הגן הלאומי"), יצק המשיב משטח בטון שגודלו 4 * 12 מ' והביא למקום בלוקים לצורך המשך הבנייה.

ביום 30/07/09 או, בסמוך לכך העמיד המשיב סביב משטח הבטון קונסטרוקציה של עמודי ברזל ותחם אותם במשטחי פח וברזנט (להלן: " המבנה").

המשיב ביצע את מעשיו בלא שהיה בידיו היתר מרשות הטבע והגנים ובמעשיו פגע בגן לאומי.

הכרעת דינו של בית משפט קמא

3.         בית משפט קמא קיבל את טענת התביעה ולפיה הוכח, כי הן משטח הבטון והן הפעולות לסגירת המשטח בוצעו ע"י המשיב, או מי מטעמו והוא אחראי לה.

4.         בית משפט קמא קיבל את טענת התביעה ולפיה יציקת המשטח וסגירתו באמצעי ברזל, פח וברזנט מהווה הקמת מבנה או מתקן והכנסת חומר זר לשטח, ומשכך מהווה פגיעה כמשמעותה בסעיף 30(ד) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה.

5.         בית משפט קמא קבע, עם זאת, כי התביעה לא הרימה את נטל ההוכחה ולפיו, מצוי השטח המתואר בכתב האישום בתוך הגן הלאומי.

6.         בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי הגם שעד התביעה הפקח מחמוד נסאר (להלן: " הפקח"), העיד כי המשיב ביצע פעולות בניה בתוך שטח הגן הלאומי, וכן העיד כי הפיק במכשיר ה - G.P.S שברשותו את נקודת הציון בה נבנה המבנה כאמור, הרי שאין די בכך לצורך קביעה מעל לכל ספק סביר, כי אכן הבניה האסורה מצויה בתוך שטחו של הגן הלאומי.

7.         לעניין עדותו של הפקח, קבעה כב' השופטת קמא, כי הגם שנותנת היא אמון מלא בעדותו, הרי שעל סמך עדות זו בלבד, לא ניתן להרשיע את המשיב, שכן סמיכות המבנה לקו הגבול של הגן הציבורי (כפי שרואים בת/12 ועל כך להלן) יכולה הייתה לגרום לכך שהפקח טעה בקביעת המיקום המדויק בו בוצעה הבניה, מה גם, כך לקביעת בית המשפט קמא, הפקח לא נקב במיקומו המדויק של המבנה. 

8.         לעניין מכשיר ה-G.P.S, קבעה כב' השופטת קמא, כי מדובר בראיה מדעית שעקרונית ניתן להסתמך עליה, אלא שבנסיבות המקרה שבפניה, לא הוכחה תקינותו של מכשיר ה-G.P.S, אופן פעולתו, דרכי בדיקתו, רמת דיוקו ועוד.

9.         עוד הוסיף בית המשפט, כי מקבל הוא את האמור במוצגים ת/4 ו- ת/10 בכל הקשור לציטוט דברי המשיב שם אולם, אין בכך כדי להועיל לתביעה שכן המשיב לא הודה ולא התייחס כלל במוצגים אלו, למיקומו של המבנה.

10.        בשולי הכרעת הדין מותחת השופטת קמא, ביקורת על התנהלות הנאשם, וכך קובעת השופטת קמא בסעיף 43 להכרעת הדין;

         "43. גם באשר למיקומו של המבנה נשוא כתב האישום לא אמר הנאשם דבר ולא הובאה כל ראיה. ניתן היה לצפות מנאשם ומסניגור היודעים או מאמינים כי המבנה מצוי מחוץ לתחום הגן הלאומי, כי יטענו כך מלכתחילה באופן ברור, ואף יעמידו את התביעה על טעותה תוך הפנייתה לראיות הרלבנטיות בשלב מוקדם יותר של ההליכים, במקום לאלצה להביא את מלוא ראיותיה עד תומן.

למרבה הצער לא השכילה התביעה להתמודד כהלכה עם הנטל שהוטל עליה".

הערעור

11.        ב"כ המדינה מלינה כאמור על קביעותיה אלו של כב' השופטת קמא.